1. כישלון העיתונאים או הביזיון של פיב"א.

נבחרת ישראל על סף עלייה לאליפות אירופה. או שעדיין לא? שום דבר עוד לא ברור לחובב הכדורסל המצוי.

בהתחלה הוחלט על טורניר מוקדמות הזוי של 31 מתמודדות ש-18 מהן יעפילו אוטומטית.

שאלו יפה לפניי (בסל ניוז) מה הייתה הבעיה ש"רק" 30 נבחרות יתמודדו במוקדמות גם במחיר של וויתור על "מעצמה" מסוגה של לוקסמבורג, אלבניה או קפריסין?

לפיב"א פתרונות.

עכשיו זה לא רק המספר המצחיק של 31 נבחרות. אלא האי סימטריה שיוצאת מזה.

וכך מצאנו עצמנו עם 5 בתים של 5 נבחרות + בית של 6 נבחרות.

וזה יצר כמובן בלבול.

למה בלבול? שהרי מבין הממוקמות במקום השלישי ישנן ארבע עולות מתוך 6.

ולכן התחלת להסתבך מהבית של 6 הנבחרות, שבמקרה הוא הבית "הישראלי".

ולכן מתחזקת השאלה מה הייתה הבעיה לקבוע 5 בתים של 6 נבחרות שכל 3 הראשונות עולות + 2 הנבחרות במאזן הטוב ביותר?

או לחליפין 6 בתים של 5 נבחרות, שלוש הראשונות בכל בית עולות אוטומטית?

וכל הממוקמות במקום הרביעי יגיעו לטורניר ההזדמנות האחרונה, ורק האחרונה תודח אוטומטית?

תחשבו איזה הפנינג היה לפתוח את טורניר אליפות אירופה בשלושה משחקי מוקדמות שהמנצחות נכנסות למחרת ליורובאסקט והמפסידות הולכות הביתה.

טיפה חשיבה מקורית אין להם בפיב"א.

ולכן, כל אוהדי הכדורסל בארץ חשבו שהמשחקים מול האחרונה בבית שלנו לא נחשבים לצורך בדיקת המאזנים של הממוקמות שלישי.

אח"כ מישהו בירר והסתבר אחרת. ואח"כ האיגוד הישראלי טוען שהוא עוד לא קיבל תשובה רשמית.

האמת היא שבהתחלה חשבתי שהאשמה הבלעדית נובעת אצל העיתונאים החובבנים שבארצנו.

אך במחשבה שנייה הגעתי למסקנה שהאשמה הבלעדית היא פיב"א. גוף מטומטם בעל ההחלטות ההזויות ביותר בתולדות הספורט בכל הזמנים.

ודי שנזכיר את טורניר המוקדמות הקודם שלאחר שהוא נגמר ושוחק במשך קיץ שלם הוחלט להעלות למעשה אוטומטית את כל הנבחרות.

למעט שלוש הגרועות ביותר שגם להן נקבע טורניר הזדמנות אחרונה כשרק האחרונה לא תהיה באליפות.

כן, טורניר שלם שוחק, שחקנים הזיעו ורצו, ובסופו של יום, לאחר שהטורניר שוחק, הוחלט שרק נבחרת אחת מכל המוקדמות תודח.

זה עוד כלום לעומת טורניר דרג ב' שהופסק לאחר הסיבוב הראשון ובוטל כלא היה.

במילה אחת – חלמאות. בשתי מילים – שחיתות וחלמאות.

בקיצור, לא נראה לי שפיב"א עצמה יודעת מה החוקים שבהם משוחקים המוקדמות. לא אתפלא אם יתברר… כי החוקים יקבעו בדיעבד לפי מיקום הנבחרות.

לכן, הייתי ממליץ לישראל: תסיימי יפה את הקמפיין ותסיימי במקום השני, שזה אומר הפסד עד 12 נק' בסרביה ובמידה שאסטוניה תנצח את איסלנד (כמעט בוודאות), הרי שניתן יהיה להפסיד עד ח"י נקודות ולהישאר סגנית.

2. נבחרת ישראל שמחה אבל ישנה גם אכזבה:

כאוהד כדורסל גדול וכפטריוט עוד יותר גדול איני יכול שלא להיות שמח מהעפלה נוספת של נבחרת ישראל ליורובאסקט ולהיות חלק מהחגיגה הגדולה.

לאחר ההפסד לאסטוניה חששתי נורא שעוד מסורת יפה עומדת להישבר.

רק לפני כחודש חזרה המשלחת האולימפית ללא מדליה, לראשונה מזה 20 שנה. ולכן בהחלט מנחם שמסורת אחרת נמשכת עוד ועוד ומגיעה ל-22 שנה (11 אליפויות).

וזו שמחה גדולה.

יחד עם זאת, האוהד הממוצע מרגיש טעם חמצמץ.

ראשית, הפסדי בית מביכים מאד נגד נבחרות בינוניות ואפילו חלשות.

מונטנגרו, למרות מאזנה המושלם, היא לא נבחרת גדולה, בטח לא מישראל, ובטח לא בארץ ולכן אסור להפסיד משחק כזה.

נבחרת אסטוניה היא נבחרת חלשלשה שבזיון להפסיד לה בכל מגרש שהוא (ולראייה ניצחנו אותה ב-31 הפרש בחוץ).

אך לא זו עיקר אכזבתי. אכזבתי הגדולה נובעת מאריק שיבק. בטורניר כזה, מעבר לעלייה הקלילה עצמה לאליפות, צריך להביא בשורה.

ראשית היה מצופה לתת דקות לעוד שחקנים. למעשה למעט 6-8 שחקנים כולם היו נערי פוסטר.

ארבעה בלבד נתנו תרומה רצינית והם כספי, אליהו, אוחיון וטיוס.

פניני והלפרין היו הנוספים שקיבלו יותר מ-20 דקות (פניני היה קטסטרופה, הלפרין גם לא הבריק בלשון המעטה אך הבנתי שהוא פצוע).

לעיתים קיבלו קרדיט מוגבל מאד גם לימונד וכדיר שנתנו תמורה סבירה בהחלט.

כל היתר, כולל מקל ונעימי, היו על תקן פוסטר.

האכזבה היא כפולה ומכופלת.

1. דווקא ממאמן שהצליח יפה עם רוטציה רחבה מול נבחרות הרבה יותר רציניות בטורניר המוקדמות הקודם, היה מצופה להצליח בכך גם הפעם.

2. שחקנים בכירים שנתנו את הדם כל הקיץ לא יתלהבו לבוא למשימות נוספות בנבחרת (מקל, נעימי) וחבל כי זה לא מובן מאליו לתת את הנשמה קיץ שלם.

3. היה ניתן להביא בשורה לקהל ולתת את הגופייה לשחקנים צעירים ומוכשרים כדי שיצברו ניסיון.

מה הייתה הבעיה לתת לשחקנים דוגמת שון דניאל דקות משחק משמעותיות במשחקים רשמיים? לפחות מול הנמושות מאיסלנד וסלובקיה.

מה הבעיה לתת דקות לפחות לשחקני דור הביניים כמו חנוכי ויבזורי?

בקיצור, שיבק אכזב ונכשל והגיע הזמן לשינוי בעמדת המאמן.

3. נבחרת הכדורגל – להיות או לחדול כבר במחזור השני:

משחק הפתיחה המאכזב מעמיד את הנבחרת במצב בעייתי: אי ניצחון על רוסיה, ובטח הפסד, יסגור מעשית את הקמפיין, ועוד טורניר ילך.

(מי אמר שרק בכדורסל יש מסורת…)

לכן המשחק מול רוסיה קריטי.

כאוהד כדורגל, איני זוכר ניצחון ביתי מול נבחרת גדולה כבר הרבה שנים. הניצחון הגדול האחרון היה… מול רוסיה במוקדמות יורו 2008. אך היה זה ניצחון "ידידותי" מבחינת הנבחרת מאחר שהיא הודחה עוד לפני משחק זה. הניצחון האחרון מול נבחרת גדולה במשחק שעוד היה חשוב לנבחרת שלנו היה מזמן (תלוי גם אם אוסטריה של מוקדמות 00 ב-0-5 המפורסם הייתה גדולה).

הגיע הזמן להביא ניצחון גדול שכזה ואני מאמין שנראה מחר ניצחון מרשים של נבחרת ישראל, לגזור ולשמור.